כלפא משה ישראל נ' כלל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובע יליד 1951, יועץ מס עצמאי במקצועו נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.7.08. התובע נהג ברכבו בעת אירוע התאונה והיה בדרכו מעיסוקו לביתו. אין מחלוקת כי מדובר בתאונת עבודה. כמו כן אין מחלוקת בדבר כיסוי הביטוחי וחובת הנתבעת לפצות את התובע בעבור נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה. בית המשפט מינה כמומחה את האורטופד ד"ר יצחקי. המומחה בדק את התובע וערך חוות דעת בתאריך 23.9.09.

2.הצדדים שלחו למומחה את כל המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותם. המומחה ערך חוות מקיפה בה תיאר את בדיקת התובע, תלונותיו, והממצאים בעת הבדיקה שכללו את המדידות של תנועות התובע. כמו כן התייחס המומחה לבדיקות הדמיה שנערכו לתובע. בסיכום חוות הדעת קובע המומחה כי החבלות שהיו לתובע היו באזור בית החזה. בחדר המיון לא נמצאו שברים בצילום, אולם התובע עבר לאחר מכן מיפוי עצמות ואז התגלו שברים בעצם החזה ובצלעות. מעבר לכך, לא נמצאו ממצאים פתלוגיים בבדיקות הדמיה, וכן לא נמצאה הגבלת תנועה בגב או בצוואר, ולא נמצא חסר נוירולוגי. התובע גם התלונן בפני המומחה על כאבים בכף רגל שמאל. המומחה קבע כי כאבים אלה אינם קשורים לתאונה. בחוות הדעת מציין המומחה 3 מקרים קודמים בהם נפגע התובע באזור בית החזה, וקבע כי לתובע פתלוגיה קודמת בבית החזה ובאזור הצוואר. לדעת המומחה, הממצאים שעלו אינם מקנים נכות לצמיתות. המומחה הכיר בעובדה שהכאבים עליהם התלונן התובע בגב ובצוואר נובעים מהתאונה, אולם לדעת המומחה הם יחלפו במשך הזמן. המומחה המליץ להכיר בנכות לצמיתות למשך חודשיים, ולתקופה נוספת של חודש בנכות של 50%.

3.דומה כי השאלה המרכזית המתוארת בתביעה זו היא האם נגרמו לתובע הפסדי השתכרות בעבר, והאם התובע הוכיח הפסדים אלו.

4.על פי עדות התובע הוא לא היה מסוגל לעבוד בתקופה בה נקבעה לו נכות זמנית על ידי המומחה וזאת עקב הכאבים שסבל, והשברים שהיו לו בבית החזה ובצלעות. על פי עדותו הוא נאלץ לשבת רוב שעות היום על ספה, בתנוחה היחידה שמנעה ככל האפשר כאבים.

5.מהראיות עלה כי התובע משמש כיועץ מס. עבודתו בעיקרה לייצג לקוחות פרטיים בפני רשויות המס וכן לנהל עבורם את ספרי החשבונות. באופן רגיל, מעסיק התובע פקידה במשרה חלקית והיא מבצעת את הפעולות הדרושות לצורך הכנת הנתונים בספרי הנהלת החשבונות של הלקוחות, כמו כן היא מבצעת מטלות של פקידה במשרד כמו קיום שיחות טלפון וכדומה. התובע כשלעצמו עורך את פקודות היומן עבור הלקוחות וכן מקיים פגישות בהן הוא מייצג לקוחות בפני רשויות המס. התובע העיד כי בזמן אי הכושר הוא לא יכול היה לייצג לקוחות בפני הרשויות. עוד עלה מהראיות כי אשתו של התובע, שגם היא מנהלת עסק של הנהלת חשבונות, עזרה לתובע בתקופת אי הכושר. היא ביצעה פקודות יומן, ועשתה ככל שהיא יכולה כדי שלא יגרמו עיכובים בניהולי ספרי החשבונות של הלקוחות בהם מטפל התובע. אשתו של התובע אינה מוסמכת לייצג לקוחות בפני רשויות המס, ועל כן באותה תקופה של אי הכושר של התובע, אותן פגישות לא התקיימו או נדחו.

6.כמו כן עלה מהראיות כי משרדו של התובע נמצא במבנה הצמוד לדירת מגוריו של התובע. בתקופה מסוימת הועברו שיחות הטלפון מהמשרד לדירת התובע כך שהתובע יכול היה להשיב לשיחות הטלפון ולדבר עם הלקוחות או גורמים אחרים.

7.אין ספק כי אי יכולתו של התובע לתפקד תקופה מסוימת פגעה במשרד. יחד עם זאת, את מקומו מילאה אשתו. למעשה, החוסר היחיד עקב היעדרות התובע היה באי קיום הפגישות אצל רשויות המס. לא הובאו לפני ראיות כי עקב כך לקוחות עזבו את התובע או לא שילמו לו. גם התובע עצמו העיד כי אותן פגישות נדחו. כידוע, לקוחות משלמים למנהל חשבונות וליועץ מס על פי היקף העבודה שהוא מבצע עבורם. לא הוכח לפני כי לקוחות התובע שילמו לו סכומים פחותים בתקופת אי הכושר הזמני. התובע לא הציג דו"חות מס של העסק, מהם ניתן יהיה ללמוד כי בתקופת אי הכושר פחתו הנכנסות העסק של התובע. התובע גם לא הציג דו"חות משנים אחרות, כדי שניתן יהיה להשוות את הכנסות העסק בשנים רגילות לאלה של שנת התאונה. כידוע, הפסדי השתכרות בעבר הם נתון שניתן להוכיחו ויש צורך להוכיחו בראיות של ממש. התובע לא עמד בנטל זה, ועל כן לא ראיתי מקום לפסוק סכום כלשהו עבור הפסדי השתכרות בעבר.

8.לעניין כאב וסבל, לאור השברים מהם סבל התובע, ותקופת אי הכושר שנקבעה על ידי המומחה, והעובדה כי המומחה קבע שהוא מכיר בכך שהכאבים עליהם התלונן התובע קשורים לתאונה, אני עושה שימוש בסמכותי וקבוע פיצוי בגובה של 16,000 ₪.

9.לאור העובדה כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות, לא ראיתי מקום לפסוק הפסדי השתכרות לעתיד.

10.מקובל עלי כי בתקופת אי הכושר הזמני נעזר התובע באשתו לצרכי היום יום. מדובר בעזרה מוגברת מעבר לעזרה הרגילה, ועל כן אני קובע עבור תקופת זו פיצוי בסכום של 5,000 ₪.

11.התובע טען לפני כי נאלץ לרכוש מזרון בעלות של 4,300 ₪. התובע לא תמך דרישה זו באסמכתא רפואית כלשהי. התובע יכול היה לפנות למומחה לעניין זה אולם לא עשה כן. במאמר מוסגר יוער כי הקבלה לא צורפה לתצהיר התובע והוגשה רק בשלב מאוחר יותר. מהקבלה עולה כי היא נערכה ביום 21.5.09 זמן רב לאחר התאונה. לאור זאת, אין מקום לקבל דרישה זו של התובע.

12.התובע גם טען בתצהירו כי נגרמו הוצאות נוספות עבור נסיעות ברכב הפרטי, תרופות לשיכוך כאבים. התובע העיד כי לא שמר קבלות. כאמור, מדובר בתאונת עבודה והתובע יכול היה לקבל את הוצאותיו מהמוסד לביטוח לאומי או מקופת החולים, ועל כן לא ראיתי מקום לפסוק סכום כלשהו בעבר כך.

13.לאור האמור, סך כל הפיצוי לו זכאי התובע הוא 21,000 ₪. מכך יש להפחית את המענק שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בסכום של 16,000 ₪. לאור כל זאת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסכום של 5,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסכום של 1,000 ₪, וכן אגרת המשפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

14.שקלתי אם לא להטיל על התובע את אגרת המשפט לאור העובדה שדחה את הצעת בית המשפט בעבר, וניהל דיון בכך הגדיל את הוצאות המשפט באופן משמעותי. יחד עם זאת, היה באפשרות הנתבעת להפקיד את סכום הפשרה בקופת בית המשפט דבר שלא עשתה, ועל כן לא ראיתי מקום להטיל את אגרת המשפט על התובע.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"א, 31 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: